Photo by Maria Troyanker
ברוכות וברוכים הבאים
אני שמחה שהגעתם לאתר שלי. האתר הזה הוא מקום שבו אני מקווה לנהל דיאלוג עם קוראים ועם סקרנים. אם קראתם אחד מספריי, נתקלתם בי בתקשורת או סתם שמעתם עליי, אתם מוזמנים לכתוב לי שאלות, הערות והצעות, ואני מבטיחה לענות!
אני עוד לא יודעת מי אתם, אבל הנה כמה מילים עליי. אני ילידת העיר צ'ליאבינסק ברוסיה. ילדותי עברה עליי בשנים האחרונות של האימפריה הסובייטית. אחר כך ברה"מ נעלמה וכולנו למדנו לחיות בעולם שלא הכרנו. אני הייתי חלק מהסדר החדש—אשת תקשורת בסגנון מערבי. התחלתי ככתבת ואחר כך הפכתי למגישת חדשות מצליחה מאד. החלטנו, מי שהיה אז בעלי ואני, לעלות לארץ ישראל ופה נולדה ביתי הבכורה. אחר כך הדברים ביני לבין בעלי השתבשו ומצאתי את עצמי, חסרת כל, עם תינוקת על הידיים במקלט לנשים מוכות.
זה לא היה קל אבל הייתי נחושה להתגבר. למדתי מקצוע ונעשיתי מומחית לאבנים יקרות בבורסת היהלומים ברמת גן. יום אחד קיבלתי הצעה לנסוע לאפריקה ולסייע בקניינות יהלומים. הסכמתי. אלה היו שנים מטורפות ומלאות סכנות. למדתי הרבה על עצמי, על תחום היהלומים ועל העולם—מספיק כדי להבין שאני לא רוצה להיות חלק מסחר היהלומים האפריקני. בינתיים מצאתי בן זוג חדש. התחתנו ובשלב מסוים עברנו לניו יורק, שם גיליתי את עולם האמנות, התאהבתי בו, ונעשיתי מדריכה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק.
היה כיף גדול, אבל החיים גלגלו אותי חזרה לישראל ולרומא. התגרשתי (שוב), חזרתי ארצה ואז קיבלתי הצעה ממנהלי מוזיאון הוותיקן. הם חיפשו מומחית לאמנות עם הבנה באבנים יקרות, והתברר שאני מתאימה להם. הפכתי לישראלית היחידה שעובדת בוותיקן. במהלך שנות עבודתי, יצרתי קשרים הדוקים בקהילה הסגורה הזאת ואפילו אצרתי תערוכה מוצלחת על המנורה מבית המקדש (לא, היא לא מוסתרת במרתפי הוותיקן—הייתי בכולם).
העשורים הראשונים לחיי היו מלאי הרפתקאות, אבל עכשיו אני רוצה שלווה וקביעות. אני חושבת שמצאתי אותן.
מה עוד אפשר לומר? אני אוהבת את המשפחה שלי, את הארץ שלי ואת החיים שלי. אני גם אוהבת להיות בקשר עם אנשים סקרנים, אז כתבו לי!
